הטלה נולד באש הבעירה של מרס ובשל כך הוא נוטל חלק פעיל בתהליך היצירה של האדמה. הטלה המגלם את עצמו מציב לעצמו את המטרות ואת האמצעים כדי להגשים אותן. אך, אם שולט באינטנסיביות שלו, הוא עלול לסחוף אותנו למעמקיהם של מחשכי האדם.

הטלה הוא ההתחלה והסוף. מגלם את הראשונית של היקום בייחודיות. ממש את הנשמה בגוף ומעניק לה שפע של אפשרויות על מנת לאפשר ולהמשיך להתפתח בתוך גוף-חומר.
מרס מטבע אמונתו הוא ישר וכן, ואינו מעמיד פנים. יש במרס את היכולת לדחוף אותנו להגשים את עצמנו באמצעות התגברות על יצרינו והתעלות על האגו, תוך כדי מאבק פנימי לא קל ומלחמה מבחוץ, באומץ לב ובהעזה הראויים להערכה.
סמליות הצבע האדום בטלה, מסמל את החיות, את העוצמה ואת הבקיעה. זהו צבעם של מובילי החום: האש והדם, הקשורים באור השמש, בכוח החיים, בנתינה האינסופית, ברוחב לב, בנשגב ובאצילי.

הצבע האדום:
הצבע האדום מסמל את אומץ הלב ואת המפגש עם הפחד. זהו הניצוץ המצית את הלהבה, היוצר יש מיש אך לא יש מאין. זוהי אנרגיה טהורה, פעילה, הנמצאת בתנועה מתמדת, אנרגיה מלבה, ממריצה, ספונטנית וטעונת רגשות. מעצם טבעה, בהיותה אימפולסיבית היא פוקחת עיניים ומפלסת דרך לחדש.היא מקרבת אותנו לטוהר הטבעי השוכן בתוכנו. אנרגיה זו, היא כוחם של הרגש, הפשטות, האינטואיציה והאיכות האוטנטית. אלו הם, האינטליגנציה הטבעית, הרוח היוזמת, השאפתנות והרצון העז ללכת בגדולות.
המשמעות לכך, להיות קשוב לקול הפנימי שבתוכנו, המקדם את כל העומד לקרות לנו ולא פעם מזהיר אותנו בפני סכנות...

האדום הבוהק, הבהיר והחי הוא זכרי ונמרץ, זהו האדום של הטלה המעורר אותנו לפעולה. זהו צבעו של הסנה הבוער, של כוח הנעורים, של החופש המבריא והמרפא.
האדום הכהה, לעומתו, הוא הצבע של מעמקי האדמה ושל האש המרכזית הפנימית. הוא מייצג את הבגרות, הבשלות, את העיכול על כל משמעויותיו, ובעיקר את יכולת התחדשותו של האדם ושל יצירתו.

אבן האודם-הרובי, נקראת אבן האש, היא מקרינה חום רב וביכולתה להמיס דונג (לפי החוקרים אשר ניסו זאת), לזרז הגלדת פצעים ולמחות צלקות. היא קשורה למרס ובשל כך למערכת הדם וללב, מסייעת במצבי אנמיה, מעניקה אומץ לב ומשפרת את זרימת הדם, מאזנת את מקלעת השמש-מושב הרגשות, משרה שלווה והרמוניה ביחסים עם הזולת ומגנה בפני סכנות. יש בה את היכולת לשפר את כושר הריכוז ואת כוח הרצון. מעניקה שמחת חיים, מרץ וחיוניות, מסייעת למימוש מטרות, מפתחת נחישות ומחזקת את הלב והזיכרון. חוקרים של תרבות מצרים טוענים שבמצרים העתיקה נהגו להניח את הרובי על הגוויות כדאי לשמור על חומם לבל יתקררו.

לאדם המשתמש באבן הרובי היא מעניקה דבקות, מסירות, אהבה ללא תנאי, טוהר וכנות. אולם, בזהירות מומלץ לא להשתמש בה במצבי כעס וקנאה מכיוון שאבן האודם עלולה ללבות רגשות חזקים.

מה היית רוצה לדעת? שיחת יעוץ עם יועצים בכירים להצלחה, מתקשרים ומיסטיקנים, לחץ/צי כאן